בכל פעם שהיה בחדר, אנשים לקחו צעד אחורה ועיוותו את פניהם. חלקם אפילו הוסיפו קולות חלחלה צורמים. רובם היו עושים כל שביכולתם, על-מנת להתחמק מלפגוש בו ולו ידעו שמגיע, היו נמנעים מלראותו. הוא לא תמיד הבין מדוע בחרו להגיב כך ועם הזמן למד, שעדיף לו להתרחק מהם גם כן. הוא היה מתבונן בהם מרחוק, ורק כאשר היו מתרחקים, הרשה לעצמו להתקרב.

גם אתם הכרתם מישהו או מישהי כאלה? אולי הייתם כאלה בעצמכם? אבל, ה"מישהו הזה" הוא בכלל לא "דובי השמן" מהכיתה או "איילת נזלת" מהשכונה, אלא, חולדה!

עם פריצתה של המהפכה החקלאית, החלו בני האדם לגדל ולאחסן תבואה, והחולדות למדו לצרוך את מזונן ממאגרים אלה בקלות, במקום לדאוג למזון בעצמן. כך נקשר גורלן בגורלנו.

בראשית המאה ה-19 עכברים צבעוניים החלו למצוא דרכם לאירופה והפכו פופולאריים, במיוחד בבריטניה. בשנת 1895 הוקם המועדון הלאומי לעכברים באנגליה. בזכות מועדון זה, נולדה החולדה המבויתת (עכברוש מהודר). בשנת 1912 נוספה גם החולדה ל"מועדון הלאומי לעכברים וחולדות". סביב זמן זה, התיאוריה של מנדל על גנטיקה התגלתה ע"י הקהילה המדעית. החולדה המבויתת הוכחה להיות מודל מצוין למחקרים. למרבה הצער, הפופולאריות של חולדות המחמד החלה להצטמצם, עד כדי הסרת ה"חולדה" מכותרת המועדון בשנת 1929. רק בינואר 1976 הוקם המועדון לחולדות מחמד (עכברוש מהודר) (2015 , Royer). אפילו בהיסטוריה של "אוהבי העכברים", הייתה החולדה דחויה.

באופן כללי, החולדות מוזכרות משחר ההיסטוריה וזוכות ליחס שונה בתרבויות שונות, כאשר בחלקן לשמצה וגנאי, ובחלקן לכבוד וקדושה. בתרבות המערבית בכלל ובקרב היהודים בפרט, החולדה נתפסת פעמים רבות כשלילית. להיסטוריה יש חלק משמעותי בעיצוב תפיסתה ככזו. לדוגמה: "המגפה השחורה" – בינואר 1348 עגנו בנמל גנואה שבאיטליה שלוש ספינות עמוסות בתבליני המזרח האקזוטי ועליהן חולדות-בר מלאות פרעושים. הפרעושים העבירו חיידקים ממכרסמי-הבר לחולדות הבית וכך, התפשטה המגפה במהירות ברחבי אירופה. עד אמצע שנת 1351 מתו באנגליה למעלה ממיליון נפש. ברחבי אירופה כולה גבתה המגיפה כ-25 מיליון קורבנות. היא פגעה גם בסין, בהודו ובמזרח התיכון. גם ביהודים תלו את האשם – 350 מקרי טבח של קהילות יהודיות אירעו באותן שנים אפלות (עצמון, 1994). בהתאם לכך, נקשרו היהודים והעכברושים אלה באלה בתודעה האירופית. היהודי והעכברוש, כאחד, נתפסו כמי שחיים מזיעת אפם של אחרים ומתפטמים מפרי עמלם, בעודם מפיצים את זוהמתם ומתרבים ללא הרף. היהודי כעכברוש, הופיע בקריקטורות אנטישמיות במאה ה–19 (מנהיים, 2015).

כמטפלת בעזרת בעלי חיים, אני מכירה היטב את החולדה, על יתרונותיה הרבים כחיית מחמד ועל תפיסתה כשלילית ונתעבת. דיסוננס זה עשוי לאפיין גם את "הילד הדחוי". פעמים רבות, מוצאים עצמם ילדים ובני נוער נגררים אחר דמות דומיננטית, אשר בהינף לשון בחרה להפוך מישהו למושא ללעג ודחייה. לעתים נדרש זמן רב ומרחק רגשי, על-מנת לעצור ולראות שה"מישהו" הזה הוא הרבה מעבר לסטיגמה שדבקה בו. הוא אדם מלא, רגיש, מרגיש ומורכב. כמו החולדה, הוא יכול להיות חיובי, חכם ויצירתי, למרות שגזרו עליו לסמל אחרת. הקבלה זו, עשויה לסייע לנו כמטפלים, בבואנו לפתור קשיים חברתיים בקרב ילדים דחויים.

מיהו "הילד הדחוי"?

מקובל להבחין בשני סטאטוסים של דחייה: ה"ילדים הדחויים" וה"ילדים השקופים". ה"דחויים" הם אלה הסובלים מדחייה אקטיבית על ידי קבוצת השווים, בעוד ה"שקופים" הם אלה הסובלים מהתעלמות על ידי קבוצת השווים (Hetherington and Parke, 1999 בתוך אברהם, 2018).

הרשות הארצית למדידה והערכה פרסמה בפברואר 2016, כי שיעור התלמידים המדווחים על היותם קורבנות של אלימות חברתית עומד על 23% בקרב תלמידי כיתות ד'-ו', 19% בכיתות ז'-ט' ו-15% בכיתות י'-יא' (אברהם, 2018). נתונים אלה חושפים תופעה נרחבת, אשר דורשת פתרון.

קוי (Coie, 1990 בתוך אברהם, 2018) מבחין בין שני שלבים עיקריים בהתפתחותו של תהליך הדחייה החברתית:  1. ניצנים של דחייה – הילד חווה אפיזודות של דחייה המופנות כלפיו, אולם אלו אינן מאפיינות את היחס כלפיו במשך היום כולו.  2. דחייה מתמשכת – הילד חווה דחייה לאורך היום כולו, ובמקרים מסוימים אף לאורך שנים.

אברהם מסיקה, כי במצב של "ניצני דחייה", רצוי לטפל קודם כל בילד הדחוי באופן פרטני, בעוד שבמצב של "דחייה מתמשכת", יש להתחיל מעבודה טיפולית עם קבוצת הילדים הדוחה או עם קבוצת המשפחה או ההורים, ורק מאוחר יותר עם הילד הדחוי עצמו (שם, 2018). בשני המצבים, ניתן להיעזר בחולדות בתהליך הטיפולי.

ילדים דחויים חברתית מפגינים רגישות גבוהה לדחייה. רגישות לדחייה (Rejection Sensitivity) היא נטייה קוגניטיבית-אַפקטיבית של הפרט לצַפּוֹת בחרדה ובכעס שאחרים יידחו אותו חברתית, גם כאשר בפועל לא מתרחשת דחייה (אברהם, 2012).  תיאוריית ההתקשרות של בולבי (1982 אצל אברהם, 2012) מהווה יסוד תיאורטי למודל ההתפתחות של רגישות לדחייה. על פי מודל זה, רגישות לדחייה מתפתחת כתוצאה מחוויות מוקדמות, חוזרות ונשנות של דחייה מצד אחרים משמעותיים. כאשר היחסים בין ההורה לתינוקו, בשנת החיים הראשונה, מתאפיינים בהתקשרות שאינה בטוחה (נמנעת או אמביוולנטית), כלומר דמות ההתקשרות אינה זמינה, אינה עקבית ואינה קשובה לצרכיו, מפתח הילד "מודל עבודה פנימי שאינו בטוח" המתאפיין בספקות, בחרדות ובציפייה להידחות על ידי הזולת. ילדים אלו גדלים ומפתחים רגישות לדחייה. במהלך חייהם הם קולטים גירויים באופן סלקטיבי: מתעלמים מאותות של קבלה וקולטים סימנים ורמזים המשקפים דחייה, גם במצבים שאין בהם דחייה. לפיכך, בתהליך הטיפול הפרטני, נעודד את המטופל ליצור דפוס התקשרות חדש עם החולדה הטיפולית. היתרון הגדול של החולדה נובע מכך, שמשך הזמן הנדרש ליצירת התקשרות לבעל חיים קצר במידה ניכרת בהשוואה למשך הזמן שנדרש להתפתחות של התקשרויות בין אישיות (Zilcha-Mano et al, 2011 a, b). בנוסף לכך, כפי שתואר קודם לכן, החולדה, כדחויה בעצמה, עשויה לסמל את "הילד הדחוי" ומאפשרת עיסוק בתכנים של דחייה במרחב המוגן של הטיפול.

בתהליך קבוצתי, נראה לא פעם מנגנון של הזדהות השלכתית, שבו חברי הקבוצה משתמשים בחברים אחרים כאובייקטים, ככלי קיבול, לביטוי חלקים מפוצלים של עצמם. כשקבוצה משתמשת במנגנון של הזדהות השלכתית באופן נרחב כלפי אחד הפרטים בקבוצה, היא יוצרת תפקיד של "שעיר לעזאזל". במקום להיות מוצפים בקונפליקטים, במתח, בתסכול ובתוקפנות, חברי הקבוצה משליכים על השעיר לעזאזל את תחושותיהם המוכחשות והלא-רצויות – אשמה, כעס, שנאה, חולשה, תיעוב עצמי, חוסר יכולת וחוסר אפקטיביות – ומפקידים אותן אצלו (אברהם, 2011). בתוך תהליך טיפול קבוצתי, עשויה החולדה להוות תחליף ל"ילד הדחוי" או במילים אחרות, ל"שעיר לעזאזל", ובכך מהווה זרז לעבודה על התכנים ה"לא רצויים" של חברי הקבוצה, ללא הסכנה בפגיעה חוזרת בילד עצמו.

אם בקבוצה ואם באופן פרטני, החולדה עשויה לסייע בהתמודדות עם דחייה חברתית. מסתבר שהחולדה אפילו דומה לנו יותר מכפי שהיינו מדמיינים. היא בעלת מודעות עצמית, מטא-קוגניציה (חשיבה ברמה גבוהה הכוללת פיקוח אקטיבי על מיומנויות חשיבה; תכנון, ניווט הבנה והערכת התקדמות), משתמשת בזיכרונותיה על-מנת לתכנן, חולמת ובעלת אישיות ייחודית (מורל, 2018). בנוסף לכל זאת, ואולי החשוב לענייננו, החולדה, כמונו בדיוק, מכירה וחווה את הכאב הדוקר של דחייה חברתית. מחקרים מראים כי חולדות חשות רגשות באופן דומה מאוד לשלנו. לו רק נשכיל ללמוד מהן, לא רק כחיות מעבדה, אלא בעיקר כיצורים חברתיים ומלאי רגש.

מקורות ספרותיים:

אברהם, י. (2011). אין מצב שמפנים את הגב. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 19/12/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2704 

אברהם, י. (2012). רגישות לדחייה אצל ילדים ובני נוער דחויים חברתית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 19/12/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2884

אברהם, י. (2018). דחייה חברתית – אין מצב שמפנים את הגב. ספרי ניב.

מורל, ו. (2018). חוכמת בעלי החיים – מה חושבים ומרגישים בעלי החיים?. הוצאת מטר.

מנהיים, נ. (10/8/2015). תחנות תרבותיות בהיסטוריה של החולדה. אוחזר מתוך: http://www.haaretz.co.il/.premium-1.2700240.

עצמון, צ. (1994). מהו הדבר הזה?. גליליאו, גיליון 7. אוחזר מתוך: https://telem.openu.ac.il/courses/c20237/plague-g.htm.

Royer, N. (2015). The History of Fancy Rats. American Fancy Rat & Mouse Association. Retrieved March 24, 2016. Accessed at http://www.afrma.org/historyrat.htm.

Zilcha-Mano, S., Mikulincer, M. and Shaver, P.R. (2011a). Pet in the therapy room: An attachment perspective on animalassisted therapy. Attachment and Human Development, 13(6), 541-561.

 Zilcha-Mano, S., Mikulincer, M. and Shaver, P.R. (2011b). An attachment perspective on human-pet relationships: Conceptualization and assessment of pet attachment Orientations. Journal of Research in Personality, 45(4), 345-357.

הוא היה האהבה הראשונה שלי. הקשר בינינו היה אינטנסיבי ובילינו יחד זמן רב. עם זאת, ההתרגשות לא פסקה והרגשתי שבכל יום, הוא מלמד אותי דברים חדשים על העולם ועלי. האמת היא, שהכרנו כמה שנים אחרי שהכרתי את בעלי ואפילו כמה שנים אחרי שהתחתנתי… – "הגן- התקשורתי". גן לילדים על הרצף האוטיסטי. האהבה המקצועית הראשונה שלי. בזכותו, גיליתי עד כמה העולם של הילדים היפים הללו, ריתק אותי. שאלתי המון שאלות, בעיקר את עצמי – עד כמה מבינים אותי? איך נכון לתקשר איתם? מה יעודד אותם לתקשורת? הוקסמתי מהסקרנות שלהם ומההתלהבות מכל מפגש עם יצורים חיים – מכלב שהגיע אליהם לגן באופן קבוע ועד נמלה אשר פגשו בחצר. למרות זאת, מי שמכיר אותי וודאי יודע, שכילדה, בכלל חלמתי להיות וטרינרית. תמיד הצלתי חיות במצוקה וביתי היה מלא ביצורים מכל גודל ומין. עם זאת, תמיד הסתקרנתי כל כך, גם מבני אדם. כמו עם החיות, מצאתי שכתפי רחבה דיה, עבור ילדים ואנשים עם קושי. לשמחתי, עיסוקי בתרפיה בעזרת בעלי חיים, אפשר לי לשלב את שתי האהבות.

אז מי אלה הילדים "היפים" האלה (על הרצף האוטיסטי)?

"הפרעה בספקטרום האוטיסטי" (ASD–  autism spectrum disorders) היא הפרעה נוירולוגית-התפתחותית, אשר מתבטאת בחסרים מתמשכים ובולטים, בשלושה תחומי תפקוד: שפה ותקשורת, יכולת חברתית-הדדית וקשר חברתי; ובהופעת תבניות התנהגות נוקשות ותחומי עניין ייחודיים וחוזרים. צורת ההופעה של ההפרעה, משתנה מאוד בהתאם לחומרת המצב האוטיסטי, הרמה ההתפתחותית והגיל, ולכן מדובר על רצף (ספקטרום), ולא על תמונה זהה.

מדובר באבחנה השנייה הנפוצה ביותר מבין ההפרעות הנוירו-התפתחותיות בילדים. בישראל, אחד מכל 100 אנשים יאובחן על הספקטרום האוטיסטי והוא מופיע בקרב בנים פי 4 לעומת בנות.

ההתנהגויות שמאפיינות "ילדי ASD" מוגדרות בספר האבחנות הנקרא DSM-5 (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מהדורה חמישית).

ההתנהגויות מחולקות לשתי קבוצות:

1. Social Communication Deficits – מיומנויות חברתיות ותקשורתיות לקויות.
2. Fixated Interests and Repetitive – התמקדות בתחומי עניין מצומצמים והתנהגות חזרתית.

הקשיים המרכזיים עמם מתמודדים "ילדי ASD":

– לקות שפתית:  ילדים אלה מתקשים, או לא רוכשים שפה כלל. ברמות שונות, רכישת השפה נעשית עד דרגה מסוימת, כאשר בדרך כלל, הקושי הוא ברכישה של החלקים המופשטים של השפה (לומדים לזהות חפצים בשמם, אך מתקשים לשיים מושגים שאינם מוחשיים כמו: אהבה, אמונה ויכולת). פעמים רבות יהיה חוסר גמישות בשפה, אשר בא לידי ביטוי בנטייה לחזור על היגדים מספר פעמים, בשימוש באקולליה מיידית (חזרה על משפט או מילים שנאמרו קודם) ובשפה סטריאוטיפית, בעיקר  אקולליה מאוחרת (משפטים שהילד זוכר מהיכרות מוקדמת מספר, דקלום או שיחה), אשר מופיעה בהקשר או שלא בהקשר.
האינטונציה של השפה לפעמים אינה מותאמת לסיטואציה ויכולה להיות מונוטונית, מתנגנת מדי וכן השימוש בעצמת הקול לפעמים מוגזם לשני הכיוונים. בגן בו עבדתי, היה זה ר', ילד בעל לחיים עגולות ועיניים חומות ומלאות קסם, אשר דקלם קלטות שלמות של "פינוקי", ללא השמטה של מילה ובאינטונציה מדויקת. כאשר עשה זאת, דבר לא הסיח את תשומת לבו. לו לא ידעתי שמדובר בילד בן ארבע, הייתי מאמינה שמישהו הפעיל את הטייפ בגן. הו פינוקי, פינוקי…. שעות ארוכות בילינו ביחד, ואפילו לא ידעת.

כאשר התפקוד גבוה, לעומת זאת, אין איחור שפתי והשפה יכולה להיות פונקציונאלית. לפעמים ישנו שימוש מוגזם בשפה "גבוהה", פורמאלית ושילוב של ציטוטים מסרטים או ספרים.  לעתים, ישנה הבנה קונקרטית של השפה, קושי בהבנת בדיחות, סלנג, מילים דו-משמעיות, ציניות, סרקזם, ביטויים מטפוריים וכיוב'. בתחילת דרכי, כגננת בגן התקשורתי, מצאתי עצמי אומרת (חצי בצחוק): "אוי, כבר עשיתם לי חור בראש". אחד הילדים, בתפקוד גבוה, הביט בראשי ואמר: "איפה החור? תראי לי". הוא לא יכול היה להבין את הביטוי בו השתמשתי וחיפש עדות קונקרטית לדברי.

– לקות הבעתית: הן בעקבות הלקוי השפתי, והן בעקבות לקויות נוספות, מתקשים "ילדי ASD" להביע את עצמם, את רצונותיהם ואת תחושותיהם. כמו כן, הם מתקשים להבין את תחושות ורצונות האחר (בעגה מקצועית- העדר יכולת ל-TOM – theory of mind, היכולת לחשוב מה האחר חושב). קושי זה, יכול להתבטא בהיעדר אמפתיה, שיתוף וניחום האחר .(mind blindness) "הסיבה לכך שאנחנו לא מצטיינים כל כך בתקשורת עם אנשים היא שאנחנו מוטרדים מדי ברושם שאנחנו מותירים על אחרים, או בשאלה איך עלינו להגיב" (היגשידה, 2016).

– התנהגות סטריאוטיפית: "ילדי ASD" נוטים להתנהגות חזרתית ולא פונקציונאלית, בעקבות הקושי שלהם לקבל שינויים. התנהגות חזרתית זו, כפי הנראה, יוצרת אצלם רגיעה פנימית – "החזרתיות שלנו לא נובעת מרצוננו החופשי. נדמה כאילו המוח שלנו שולח שוב ושוב את אותה פקודה. ואז, כשאנחנו חוזרים ומבצעים את אותה פעולה, אנחנו מרגישים טוב ורגועים מאוד" (היגשידה, 2016). למרות רגיעה זו, החזרתיות מפריעה ל"ילדי ASD" להתפנות ללמידה ומעכבת את תפקודם החברתי. למעשה, הילדים עושים את אותה פעולה חסרת משמעות פעם אחר פעם. חלק מהפעולות קשורות בתחומי עניין רגילים וחלקן בכאלה ייחודיים. דוגמאות לכך: הדלקה וכיבוי האור פעם אחר פעם, צפייה בסרט מסוים שוב ושוב ומשחק חוזר ונשנה במכונית צעצוע. לעיתים מדובר אף בפעולה מסוכנת, כמו הטחת ראשם בקיר. לעומת זאת, בילדים בעלי קוגניציה תקינה, לרוב, תחומי העניין ממוקדים יותר בעובדות ונושאים; ופחות בחפצים. דוגמאות לכך: איסוף מידע לא פונקציונאלי על דגלים, כוכבים, דינוזאורים ומכוניות. היה זה "נער ASD" מקסים בן 13, שלאחרונה נקרה בדרכי ולימד אותי, כי קיים תחום בשם "וקסילולוגיה"  – מדע העוסק בחקר הדגלים. הוא מכיר כל דגל ומה עומד מאחוריו באופן מעורר התפעלות. מי ידע שאפשר ללמוד כל-כך הרבה על דגלים?

ביטוי אחר להתנהגות סטריאוטיפית הוא סטריאוטיפיות מוטורית. לדוגמה: נפנופי ידיים וזרועות, הזזה של האצבעות, ריצות במסלולים קבועים ותנועות גוף מורכבות וחוזרות. – "מה אתם חושבים שאני מרגיש כשאני קופץ מעלה-מטה ומוחא כפיים? אתם בטח חושבים שאני לא מרגיש הרבה מעבר להתלהבות המטורפת שבאה לידי ביטוי בהבעה שעל פני. אבל כשאני קופץ, אני מרגיש כאילו כל הרגשות שלי נישאים מעלה, אל השמים. אני כל כך רוצה להיבלע בשמים, עד שהלב שלי רוטט ממש. אחת הסיבות לכך שאני קופץ היא שכאשר אני עושה את זה אני מרגיש את האיברים בגוף שלי ממש טוב – הרגליים שמנתרות והידיים שמוחאות כפיים – וזה ממש-ממש נעים לי" (היגשידה, 2016).

– רגישות למגע: "ילדי ASD" בדרך כלל לא אוהבים כאשר נוגעים בהם. הם רגישים למרקמים שונים, לא אוהבים להתלכלך, ונמנעים ממגע. בגן בו עבדתי, היה זה נ' המתוק אשר בכל פעם שנתבקש להדביק בדבק פלסטי נוזלי את גזרי הנייר (עבודה חשובה על מוטוריקה עדינה), נרתע והשתמש בידיי כמו כלי, על-מנת לטבול את הניירות בדבק. כאשר מדי פעם נגעו ידיו בנוזל הדביק, הפך חסר מנוחה עד מאוד.

למרות שאין כיום בנמצא ריפוי למצב של אוטיזם, טיפול אינטנסיבי ומוקדם, ככל האפשר, עשוי להוביל לשינוי משמעותי בחייהם של הילדים, בעלי הפרעה זו.

עבור הורים ל"ילדי ASD", הרעיון שבעלי חיים יכולים לסייע לילדם ללמוד כיצד ליצור קשר או התקשרות חברתית, הוא אדיר. כתוצאה מכך, אחד התחומים אשר מקבלים תשומת לב רבה בהתמודדות עם ASD, הוא תרפיה בעזרת בעלי חיים. למרות שהמחקר מוגבל, עיון בתחום מגלה, כי ילדים עם ASD צוחקים, מדברים, ומציגים התנהגויות חברתיות חיוביות אחרות, כאשר הם נמצאים בחברת בעל חיים.

ישנן עדויות רבות לכך, שכלבים, חתולים, ארנבונים ואפילו שרקנים, מאפשרים ל"ילדי ASD" לחוות חיים מלאים יותר.

האינטראקציה הייחודית בין בעלי חיים ואנשים עם אוטיזם

ישנן כמה סיבות לכך שבעלי חיים, עשויים להיות חיוניים, כ"כלי התערבות", עבור אנשים עם "הפרעות בספקטרום האוטיסטי":

• לבעלי חיים יש יכולת ייחודית לסייע בהתמקדות בתשומת הלב של אנשים. מחקרים מראים כי "ילדי "ASD מתמקדים זמן ממושך יותר בפנים של כלבים, מאשר בפנים של בני אדם. לפיכך, נוכחות בעל חיים עשויה לשמור על "ילדי "ASD קשובים יותר לאורך ההתערבות הטיפולית.
• אנשים מגלים יותר חברתיות כאשר בעלי חיים נוכחים ולכן, בעלי החיים עשויים להיות "שובר קרח" עבור "אנשים עם ASD", אשר מתמודדים עם אתגרים חברתיים בחייהם. בהקשר לכך, ישנם מחקרים המעידים, כי "ילדי "ASD מחייכים ויוצרים יותר אינטראקציה חברתית, כאשר בעלי חיים נמצאים בחברתם.

החיבה שחתול או כלב מעניקים לילד, יכולה לספק לו ביטחון ביכולתו ליצור קשרים וחברויות. אם לילד יש אפילו חיית מחמד משלו, זה עשוי למשוך אליו אנשים המברכים את החיה, ובכך מעודדים אותו לתקשר. רוב כלבי התרפיה לא אמורים להיות מלוטפים על-ידי עוברי אורח אלה, אבל עבור כלבים לילדים על הרצף האוטיסטי, זה מבורך. אם חיית המחמד של הילד פופולארית בקרב בני גילו, הוא עשוי לחוש פופולארי גם כן.

• בעלי החיים מסייעים ל"ילדי ASD" להרחיב את רפרטואר הרגשות שלהם. החיות מזמנות מגוון תגובות רגשיות מצד המטופלים: פחד, התרגשות, אכזבה, שמחה, סקרנות והתלהבות. יחד עם זאת, מציפים פחות את הילד (לעומת בני אדם): "אני אוהב כלבים. תמיד אפשר לדעת מה כלבים חושבים. יש להם ארבעה מצבי רוח. שמח, עצוב, עצבני ומרוכז. וחוץ מזה, כלבים נאמנים והם לא משקרים כי הם לא יכולים לדבר" (מתוך הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה").
• ל"ילדי ASD" יש סיכון גבוה יותר להפוך לקורבנות בריונות ולחוות יותר לחץ, באופן כללי. שני הנושאים הללו, הנם דאגה מרכזית במהלך שנותיהם בביה"ס. למרות זאת, החברה הלא שיפוטית של בעלי החיים, עשויה להפיג את מתחיהם, להסיר את תחושת בדידותם, להעלות את תחושת הביטחון שלהם, לפתח עצמאותם ולאפשר להם לחוות הצלחה. דון פרינז-יוז היא ד"ר לאנתרופולוגיה בין-תחומית אשר אובחנה כאוטיסטית. בספרה "שירת הגורילות", היא מתארת כיצד הגורילות סייעו לה ללמוד על בני האדם, על רגש        וכיצד להיחלץ מבדידותה: "כיוון שגורילות הן יצורים עדינים ובלתי מאיימים, יכולתי             להביט   בהן, לעקוב אחריהן, באופן שנבצר ממני עם בני אדם. באמצעות התהליך הזה למדתי שבני אדם הם הרבה יותר מצמתים של פעולות אקראיות; למדתי שיש להם רגשות, שיש להם צורך זה בזה, שיש להם נקודות מבט בעלות ערך, ושאנחנו, כבני אדם, משתקפים זה בזה. כיוון שהגורילות דמו לי כל כך במובנים כה רבים, יכולתי לראות את עצמי בהן, ועם זאת ראיתי אותן – ובסופו של דבר את עצמי – בבני אדם אחרים".
• אינטראקציה עם בעלי החיים עשויה לסייע ל"ילדי ASD" בהתפתחותם הפיזית, בקואורדינציה ובשיפור מיומנויותיהם המוטוריות, תוך שימוש באופרציות כמו: הליכה עם הכלב ברצועה, ליטוף, סירוק, חיתוך מזון, ניקיון כלוב, רחיצת בעל החיים ועוד.
• המפגש עם בעל החיים, מעורר את חושי המטופל. עוררות זו מאפשרת למטופל לחוות את בעל החיים – "האחר" ולהגיב אליו בהתאם – ליצור תקשורת מותאמת. כמו-כן, המפגש עמם, מסייע בהתמודדות עם רגישותם התחושתית. די בהבאת מגוון בעלי חיים בעלי כסות שונה (עור חשוף, נוצות, פרווה במרקמים שונים, קוצים), על-מנת לסייע בגירוי מוחם של "ילדי ASD". לילדים אשר מסרבים לחוות גירוי חושי, כלב פעלתן או חתול מהיר עלולים להיות "קשים לעיכול". לפיכך, יצורים איטיים כמו צבים, נחשים או כמה מיני לטאות, עשויים להיות בחירה טובה יותר עבורם. לעתים רק הצפייה בבעלי החיים, ללא צורך במגע איתם, יכולה להיות מועילה מאוד עבורם.
• בעלי החיים ומרחב החי בכלל, מזמנים שפע של שינויים והתרחשויות, אשר מסייעים ל"ילדי ASD" להגיב ולהתמודד עם שינויים.
• בעלי החיים יכולים לעודד תחושת קבלה – פעמים רבות במהלך התרפיה, ישנה חשיפה לבעלי חיים נכים/בעלי צרכים מיוחדים. חשיפה זו, מאפשרת ל"ילדי "ASD, אשר פעמים רבות מרגישים בודדים או זרים, לחוש שאינם ה"שונים" היחידים, להבין עד כמה זה קל לאהוב יצור אחר וכי להיות שונה וייחודי, הוא משהו שיש לשבח.

חשוב לשים לב כי, יש ילדים על הספקטרום האוטיסטי אשר אינם אוהבים בעלי חיים ובתחילה פוחדים מהם. זאת משום, שבעלי החיים עלולים להיות לא צפויים. חשוב לא לוותר כאשר האינטראקציות הראשונות קשות. יתכן כי תידרשנה חשיפות רבות לחיות, על-מנת שילדים אלה, יחושו בנוח בקרבתן. למרות המורכבות, המאמץ משתלם ומביא לתוצאות מבטיחות. 

מקורות ספרותיים:

האדון, מ. (2004). המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה. הוצאת מחברות לספרות.

היגשידה, נ. (2016). למה אני קופץ. הוצאת ידיעות ספרים.

פרינס-יוז, ד. (2006) . שירת הגורילות. אור יהודה: כנרת-דביר.

צחור, ד. (2009). אוטיזם – בהיבט הקליני והמחקרי. חומש.

Autism and Developmental Disabilities Monitoring Network, Prevalence of autism spectrum disorder among children aged 8 years – autism and developmental disabilities monitoring network, 11 sites, United States, 2010. MMWR Surveill Summ, 2014. 63(2): p. 1-21.

American Psychiatric Association, Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-V. 5th ed. 2013, Washington, DC: Author.

מאז ומעולם, הראשונים לקבל את פניי היו חבריי הפרוותיים. הם גם הראשונים ללקק דמעותיי ולשבת לצדי, מבלי לדרוש תשובות או להעיר הערות עוקצניות. בימים בהם הייתי שבה מהתיכון, עייפה משעות של למידה והתרחשויות חברתיות, חיפשתי את חברתם. זכורים לי ימים שטופי שמש, בשכיבה על כר הדשא בחצר, והם שם, איתי. חולקים עמי את הרגעים הבודדים של חופש, במהלך היום.

פעמים רבות פונים אלי הורים בשאלה לגבי אימוץ בעל חיים, בדרך כלל, כלב. לרוב יספרו על הכמיהה של ילדם לחבר מזונב, ומיד ימשיכו לחשש הגדול מהאחריות, מהלכלוך ומהמחויבות. בשיחותינו, מעולם לא מצאתי עצמי מגמדת את המרכיבים הללו. גידול בעל חיים, היא מחויבות גדולה בהחלט. לרוב ההורים ישנה ציפייה, שהילד יהיה האחראי הבלעדי על הכלב – יאכיל, ינקה, יוציא לטיולים… ואני, לרוב מקשיבה בסבלנות ואומרת, שהציפייה לא ריאלית, שילד לא יכול לקחת על עצמו אחריות גדולה כל-כך, ללא עזרה. עם זאת, הורים אשר מוכנים להתחייב לכלב בביתם, מעבר למטלות וההוצאות המתווספות לחייהם, מרוויחים שלל יתרונות, שכסף או צעצוע יוקרתי, לעולם לא יקנו. הדבר מקבל משנה חשיבות, כאשר מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, בתוך כך, ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

מהי הפרעת קשב וריכוז?

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התנהגותית התפתחותית. תסמיניה מתחילים להופיע לפני גיל 7.  ישנה הפרעת קשב ללא מרכיב היפראקטיבי (ADD)  והפרעת קשב עם היפראקטיביות (ADHD). בשתי הצורות נראה התנהגות אימפולסיבית וחוסר תשומת לב, אשר עלולות להשפיע לרעה על ההערכה העצמית, להביא לקשיים במערכות יחסים ולקשיים בבית הספר ובעבודה. הפרעת קשב וריכוז משפיעה על מיליוני ילדים ולעיתים ממשיכה גם לבגרות.

גידול כלב כחיית מחמד יכול לסייע לשיכוך סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז!

כלבים יכולים לסייע לבעלי הפרעת קשב וריכוז ליצור לעצמם הרגלים בריאים וחשובים, למצוא דרך לשריפת אנרגיה עודפת, לספק שותפים לא שיפוטיים ולהעניק הזדמנות להיות חברותיים יותר.

איך זה קורה?

1. כלבים מסייעים לילדים ליצור עקביות:
ישנן סיבות רבות לכך שיצירת שגרה חשובה מאוד עבור ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. חלק מהילדים מטופלים על-ידי שימוש בתרופות, אשר נלקחות במועד המתאים, בכדי לסייע לשליטה בסימפטומים. יצירת לוח זמנים כזה, עלולה להיות לא פשוטה למי שחדש בתהליך, אבל ההתמדה עשויה ליצור השפעה חיובית על החיים, בנוסף לטיפול בסימפטומים עצמם. ההתמדה מסייעת להשגת מטרות ועוזרת לפענח את הצרכים היומיומיים. כמו כן, עשויה גם להקל על ניהול הזמן בהתאם לצרכים ולסדר העדיפויות של הילד.אחד הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, הוא קושי לשמור על סדר ותכנון מוקדם. גידול כלב דורש מבעליו, לשמור על סדר יום: הכלב זקוק להאכלה, לטיולים ולמשחק באופן ובזמן קבועים. אמנם הרעיון של יצירת סדר יום נראה מעיק, אך עשוי ליצור הסחת דעת נעימה מלחצי היום בעבודה או בבית הספר. יתירה מכך, השמירה על שגרה קבועה, יכולה לסייע לתפקודי הזיכרון ובהתמודדות עם שכחנות: כאשר שוכחים להאכיל את הכלב, הוא ימצא את הדרך לגרום לנו לזכור!

הטמעת שגרה עשויה ליצור הרגלים טובים יותר, כמו היכולת לתכנן ולדבוק בתכנון. שגרה הקשורה בכלב, עשויה להיות דרך מהנה לרכישת מיומנויות אלה, לדוגמה, בעלים של כלב צריך לתכנן באיזו שעה עליו להגיע הביתה, על-מנת לספק לכלבו הפסקה לעשיית צרכיו.

2. הכלבים עוזרים בשריפת עודף אנרגיה: היפראקטיביות היא אחד מהסימפטומים, המגדירים הפרעת קשב וריכוז. כלבים מספקים דרכים קלות ומהנות לעבודה על שריפת עודפי האנרגיה. חוסר המנוחה של ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, עלול ליצור תסכול. ריצה בחוץ עם הכלב עשויה להיות מתגמלת, בריאה ומשככת. לטיול עם הכלב ובילוי זמן בטבע יש יתרונות מנטאליים, בנוסף ליתרונות פיזיולוגיים. אימון עם הכלב משפיע לחיוב על תחושות בדידות ודיכאון. כמו כן, משחק עם הכלב עשוי להעלות את רמות הסרוטונין והדופמין, מוליכים עצביים אשר ידועים כמרגיעים ומשפיעים לחיוב על הגוף.

3. הכלבים שמחים לראותנו תמיד:
ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז, לעיתים חשים בודדים ומבודדים בשל מצבם. התמודדות זאת, עלולהלהביא לתסכול רב. לעיתים הסימפטומים של הפרעת הקשב מביאים לכך, שייראה כאילו לא אכפת לנו מהאנש
ים הקרובים אלינו, מה שעלול להוביל לפגיעה בהערכה העצמית. כלבים, בניגוד לבני אדם, לחלוטין לא שיפוטיים. הם אוהבים אותנו בדיוק כפי שאנחנו, ודעתם לא משתנה בהתאם לטעויות שעשינו. הם קשובים לכל דבר ועניין, וניתן לשתף אותם בכל אשר על לבנו ובכל מחשבה העולה בראשנו. זאת, מבלי לדאוג להתערבותם או לדעתם הלא רצויה. בנוסף לכך, כלבים מפחיתים לחץ ומעניקים לנו דרך לחוש חוסר דאגה. ליד כלבנו, נוכל להשתטות ללא דאגה מחשש של "מה יחשבו עלי", שלא כמו ליד חברים או בני משפחה. יתירה מכך, השתיקות לצד הכלב, עשויות לגרום לו לבקש לשחק. "שחרור הקיטור", תוך השתטות לצד הכלב, עשויה להוות דרך מעולה לשחרור. בניגוד לבני אדם, כלבים משחקים לטובת המשחק עצמו, ללא מימד של תחרותיות או לחץ.
הכלבים הם מקור נפלא לתמיכה ומעלים את יכולתנו להתמודד. במקום להתבוסס במחשבות על קשיי היום בהתמודדות עם הפרעת הקשב בעבודה או בבית הספר, הכלבים מנווטים את מחשבותינו לכיוון חיובי ונעים. מחקרים שונים מראים את ההשפעה החיובית של כלבים על מצבם הנפשי של בעליהם. מחקר  מ- 2011, הראה למשל, כי בעלי כלבים נוטים לחוש טוב יותר בנוגע לחייהם (Blue, 2011). הכלבים מסייעים למלא את הצרכים החברתיים המרכזיים, בתחושת ההשתייכות, ומהווים דרך מעולה לביטול תחושות הבדידות שילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז עלולים לחוש.

הכלב מעניק לנו משמעות, גורם לנו להרגיש שזקוקים לנו ומפחית את בדידותנו. הידיעה שיש מישהו שאוהב אותנו, ללא תנאי, עשויה להוות נחמה ממשית, במיוחד כאשר מתמודדים עם קשיים ביחסים החברתיים.

4. הכלבים מסייעים בהפחתת הלחץ מסיטואציות חברתיות:
התקרבות לאדם זר, עלולה להיות חוויה מאיימת עבור כל אחד. אולם, כאשר מדובר באדם בעל הפרעת קשב וריכוז, מדובר במשימה מלחיצה במיוחד. זאת, לאור תחושות הבידוד שחווים בדרך כלל. לא פעם יעלו אינספור שאלות בראשם: מתי נכון לגשת? כיצד אומר שלום? ועל מה בכלל מדברים בהמשך?
הכלב שלנו יכול לספק לנו יותר הזדמנויות ליצירת קשרים. הוא יכול להיות "שובר קרח" מיידי, עם ילד זר בגינת הכלבים או עם חבר עמו נרצה להתעדכן בישיבה משותפת. אפילו כאשר אינו לידנו, הוא עשוי להוות נושא נפוץ לשיחה. יתירה מכך, ניתן להשתתף בחוגי אילוף, בהם נמצא ילדים נוספים, אשר חולקים את אהבתם לחברם הקרוב.

הכלבים מלמדים אותנו כיצד לתת אמון באחר, ובכך, מסייעים לנו באיחוי קרעים בינינו לבין חברים או בני משפחה, וכן, מאפשרים לנו לסמוך על ולהיעזר באהובינו. זאת עשוי להוריד נטל כבד מכתפינו ולאפשר לאחרים להביננו ביתר קלות.

האם גידול כלב הוא פתרון מספק להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז?

כן ולא. לצערנו, במקרים רבים, ההתמודדות היומיומית עם הסימפטומים של הפרעת הקשב והריכוז, יחד עם תגובות לא נעימות של הסביבה והתסכול המתמשך, עלולים ליצור הפרעות וקשיים נלווים: הפרעת התנהגות, ליקויי למידה, הפרעות נפשיות כמו: חרדה, שינויי מצב רוח, דיכאון; שימוש יתר בסמים ואלכוהול, והתמכרויות. כפי שציינתי קודם לכן, פעמים רבות, ההפרעה ממשיכה למבוגרים ומתבטאת בפגיעה בתפקוד יום יומי בתחומים השונים: רגשי, תעסוקתי, חברתי ומשפחתי. למרות זאת, לא פעם, נתפסת הפרעת הקשב כ"הפרעה לימודית" בלבד. תפיסה זו, מפחיתה את ההתייחסות לפגיעה בתחומי החיים האחרים, כפי שצוינו קודם לכן. על-מנת להתמודד עם קשיי הלמידה, מנסים הורים רבים לסייע לילדם, על-ידי מתן תרופות, כמו ריטלין ודומיו. תרופות אלה, אמורות לסייע לילד ללמוד, מבלי להפריע לסביבה. התייחסות ספציפית זאת, מעלימה כביכול, את מורכבות ההפרעה בתחומי החיים האחרים, שאינם "לימודיים". ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, יתקשו גם בסיטואציות חברתיות, בביצוע מטלות הדורשות ריכוז שאינן בתחום בית הספר וכיוצא בזה. ילדים אלו, זקוקים, כבר מגיל צעיר, לתיווך רב של המציאות, הפנימית והחיצונית גם כן, זאת כדי שיוכלו לפתח אישיות חזקה, בעלת מנגנוני הגנה להתמודדות עם שטף הגירויים הקבוע. התיווך צריך להיעשות על-ידי דמויות קבועות ובטוחות. ללא תיווך זה, עלולה להיווצר חוויה פנימית לא מאורגנת, המשפיעה על התפיסה העצמית ועל תפיסת מצבי חיים שונים, במיוחד מצבים בין אישיים מורכבים. בהיעדר יכולת לארגן חוויה באופן קוהרנטי ולהבין אותה מבחינה רגשית (מנטליזציה), עלולה להופיע התגברות של חרדה בלתי נסבלת, התפרצויות זעם, הסתגרות ועוד (חסון, 2014). במקרים מורכבים כאלה, יש צורך בפנייה לגורם טיפולי מקצועי, אשר יתמקד בארגון חוויית המטופל, כך שתהיה קוהרנטית, ממוינת ומאורגנת. טיפול זה, יפתח את יכולות המנטליזציה וההבנה החברתית ויפחית תחושות חרדה ודיכאון.

ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, אשר לא טופלו בזמן, עלולים לצמוח למבוגרים לא יצרניים ולא פוריים. מבוגרים כאלה, יראו יותר בעיות בנהיגה, יבצעו יותר עברות תנועה, ינהגו הרבה מעל המהירות המותרת, לא יצייתו לתמרורים,  ויהיו מעורבים יותר בתאונות דרכים. למבוגרים עם הפרעת קשב לא מטופלת, יש סיכוי גדול יותר לעבור על החוק. בנוסף לכך, יתקשו לשמור על מקום עבודתם, ייטו להסתכסך עם הממונים עליהם, או עם עובדים אחרים, וייטו להאשים אחרים בטעויות שלהם. הפרעת קשב בילדות, הינה בעיה כרונית עם סיכון גבוה יותר לתחלואה ארוכת טווח, סיכויים גבוהים יותר להידרדרות לעבריינות, אחוזי תמותה גבוהים יותר, ושיעור התאבדות גבוה יותר (אשכנזי).

הידיעה כי הילד מגדל חיית מחמד ו/או אוהב בעלי חיים, יכולה להתאים לתחום הטיפול בו אני עוסקת – טיפול בעזרת בעלי חיים. כל היתרונות המוזכרים במאמר, באים לידי ביטוי בטיפול זה, אולם, הטיפול מלווה באיש מקצוע, אשר הופך את התהליך למתווך ומותאם. כמו כן, בתחומי טיפול אחרים, הפוקוס הוא על הילד, כך שהמודעות העצמית שלו גדלה, מה שעלול להקשות עליו ולהוריד את יעילות הטיפול. לעומת זאת, בטיפול בעזרת בעלי-חיים, הפוקוס הוא על בעל החיים ועל התנהגותו.  באופן זה, המודעות העצמית של הילד פוחתת, וכך הילד נעשה נינוח יותר ופנוי לטיפול.

חשוב לזכור, כי ילדים המגיעים לטיפול רגשי/פסיכולוגי, בדרך כלל אינם עושים זאת ביוזמתם. לפיכך,  לא פעם, המפגש עם המטפל, עלול להעלות חששות, הימנעות, חוסר אמון ואף התנגדות. אולם, נוכחות של בעל חיים בכלל, וכלב בפרט, בחדר הטיפולים, יכולה לרכך את הרגשות וההתנהגויות השליליים, אשר ציינתי קודם לכן. חוקרים שונים הראו, כי נוכחות כלב בחדר הטיפול, מפחיתה את ההימנעות הראשונית של המטופל מהכניסה לטיפול ואף מעודדת את פתיחותו (Malon, 1992, Peacock, 1986). הכלב מגדיל את המרחב הטיפולי, כך שהמטפל מצליח להבין טוב יותר את החוויה של המטופל. בנוסף לכך, ישנו יתרון נוסף בנוכחות בעל חיים בטיפול, והוא, בעל החיים הוא גם עבור המטפל. הכלת מטופל מורכב היא משימה לא פשוטה, הנושאת בחובה לא פעם, תסכולים רבים. העובדה כי בעל החיים, הנוכח בחדר הטיפולים מסייע ומכיל גם את המטפל עצמו, מייעלת את העבודה הטיפולית, ומייצרת תחושה של שותפות גורל בין כל המשתתפים בתהליך.

בנוסף לכל זאת, יש לזכור, כי בניגוד לגידול חיית מחמד, על כל היתרונות שבכך, טיפול בעזרת בעלי חיים הוא טיפול רגשי לכל דבר, אשר עוסק בהשגת מטרות טיפוליות, העונות על צרכי המטופל. המטפל בעזרת בעלי החיים הינו איש מקצוע, אשר יודע לתווך את התנהגות בעל החיים הנוכח בחדר למטופל, וכן, מומחה בהיעזרות בו לצורך השגת מטרות הטיפול.

לסיכום,
במאמר זה, תיארתי את יתרונותיו הרבים של גידול כלב עבור הילד בעל הפרעת הקשב והריכוז, אשר עשויי להוות שלב מקדים בהתמודדות עם קשיי ההפרעה. עם זאת, יש לזכור כי הפרעת קשב וריכוז, מאגדת בתוכה שלל קשיים והתמודדויות אשר מחייבות הסתייעות באיש מקצוע.

 מקורות:

אשכנזי, א. הפרעת קשב – השלכות במעגל החיים. אוחזר מתוך  http://www.child-development.org.il/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91.html

חסון, מ, ר. (2014). הפרעת קשב והשפעתה על התפתחות האישיות. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3073

Blue, L. (2011). Study: Pets Give Us the Same Warm Fuzzies That Friends Do. Retrieved from http://healthland.time.com/2011/07/12/study-pets-give-us-the-same-warm-fuzzies-that-friends-do

Mallon, G. P. (1992). Utilization of animals as therapeutic adjuncts with children and youth: a review of the literature. Child and Youth Care Forum, 21(1), 53-67.

Mills, K, I. (2011). The Truth About Cats and Dogs: Pets Are Good for Mental Health of ‘Everyday People’. Retrieved from https://www.apa.org/news/press/releases/2011/07/cats-dogs.aspx

Peacock, C. (1986, Aug.). The role of the therapeutic pet in initial psychotherapy sessions with adolescents. Boston: Paper presented to Delta Society International Conference.

(2008). More on Human-Animal Interaction. Retrieved from https://www.waltham.com/waltham-research/hai-research/hai-overview/

(2014). 10  Life Lessons from Owning a Pet. Retrieved from https://healthypets.mercola.com/sites/healthypets/archive/2014/11/14/10-pet-ownership-life-lessons.aspx

שירים רבים ומופלאים נכתבו על חוש המגע. מילותיהם פרטו על מיתרי הלב והרעידו את הנפש.  לפי אקרמן (1998), "החוש הראשון שניצת בחיים הוא המגע, ועל פי רוב הוא זה הכָּבֶה אחרון: זמן רב לאחר שעינינו בוגדות בנו ממשיכות ידינו להיות נאמנוֹת לעולם".

המערכת הטקטילית, אשר אחראית לחוש המגע, מתפתחת בתקופה העוברית המוקדמת. היא מספקת לעובר את היכולת להירתע מגירויים, העלולים לגרום לו נזק, וליהנות מהחמימות העוטפת והמגנה של הרחם (2000 (Bronson, . לפיכך, המגע חשוב מאוד במיוחד בשנותינו הראשונות, זאת כיוון שהינו ערוץ התקשורת העיקרי, דרכו חווה התינוק את העולם ובאמצעותו מתקשר עם הוריו.

אך, האם המגע חשוב רק בינקות?

חוקרים רבים עסקו בחשיבות המגע, להתפתחותנו התקינה. שניים מהם היו פרויד ו- Spitz. לפי פרויד (1923), האגו שלנו מושפע מתחושות גופניות. על כן, היעדר מגע, עלול להגביל את התפתחות האגו. Spitz (1957) תיאר במחקרו, כי תינוקות אשר נמנע מהם מגע פיזי, חלו ופיתחו הפרעות נפשיות. זאת למרות, שסיפקו להם את הצרכים הפיזיים האחרים. בהתאם לממצאים אלה ואחרים, ניתן להסיק כי על-מנת לחולל שינוי חיובי, יש לאפשר התנסויות גופניות חיוביות, המהוות חוויית החזקה, הכלה ותמיכה. במילים אחרות, "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע! (נתן זך)".

"אימא, הוא נגע בי!"

מדוע משפט זה מעורר בנו כל-כך הרבה לחצים? הרי ציינתי, קודם לכן, שמגע הוא חשוב.

אם כן, למה כיום, מגע נתפס כמגונה?

בניגוד לעבר, "כשאת אומרת לא", אבוי אם לא נדע, למה את מתכוונת. בימינו, אנו עדים להיצף מיני בכלי המדיה, המחפיץ את האישה, לצד תכנים פורנוגראפיים הנצרכים בהיקף חסר תקדים על-ידי בני נוער ואפילו ילדים. צריכה מוגברת זו, גורמת לנזקים כבדים לנפש האדם, לבלבול בפרשנות התנהגות וכוונת האחר, לעיוות בתפיסה המינית ולשימוש במגע פוגעני ולא מותאם. כמו כן, חדשות לבקרים, שומעים בכלי התקשורת על מפקד בכיר, פוליטיקאי או אמן מוכר, אשר ניצלו מרותם והטרידו או אף פגעו מינית בבחורות ונשים. היקף גדול זה, עורר רבים ובעיקר רבות מאתנו, לצאת למלחמה. כך מצאנו את עצמנו בעידן ה- "Me Too" (באנגלית) או "גם אני" (בעברית), אשר יוצר חשש גדול בקרב אנשים רבים ליצירת מגע. לחשש זה, מתווספות שעות בילוי רבות מול מסך מרצד ונטול חום אנושי במכשירי התקשורת השונים, אשר משכיח או לא מאפשר לנו לקיים קשר אינטימי ובריא עם סובבינו. לפיכך, ניכר כי ישנו צורך במציאת מקור מגע "אחר" ולא מאיים.

כיצד מגע בבעל החיים יכול לסייע?

בעלי חיים, כמו תינוקות, ולעיתים אף פעוטות, מתקשרים באופן לא מילולי. עובדה זאת, מאפשרת תקשורת באמצעות מגע.

כאשר המטופל מלטף או מחבק בעל חיים, מתעוררות בו תחושות של חום וקִרְבה כלפי בעל החיים, אשר עשויות להיות מזוהות דווקא עם המטפל. כאשר בעל חיים נוכח בטיפול, נוצרות הזדמנויות רבות למגע עקיף בין המטפל למטופל, דרך בעל החיים, אשר יוצרות חוויה של "ביחד", אך ללא המבוכה והמשמעויות הנלוות למגע ישיר (צור, 2003). כמו כן, המגע בכלל והמגע בבעלי החיים בפרט, מעורר רגשות. הוא עשוי לעקוף הגנות של מטופלים ולעורר רגשות החסומים בקרבם.

לפני מספר שנים טיפלתי ב- מ', אז נערה בת 13. היינו נפגשות אחת לשבוע במסגרת החינוכית בה למדה. במפגשים שלנו נכחה גם "נודל", הכלבה שלי. כלבת פאג סיני מעורבת קטנה ובעלת נוכחות. מ' נקשרה ל"נודל" במהירות, ובכל מפגש יצרה עמה מגע. בתחילת אחד המפגשים, "נודל" התישבה על מ', וזאת, חיבקה אותה בעדינות והניחה את לחייה על גבה, תוך שהיא עוצמת את עיניה. פניתי ל"נודל" ושאלתי האם נעים לה? אח"כ שאלתי גם את מ' שאלה זהה. מ' השיבה: "נעים מאוד". "מה נעים?" הוספתי. מ' אמרה: "היא! שהיא נותנת לי אהבה, ואני גם". אחר כך, שוחחנו כמה נעים לאהוב, ובעקבות זאת, שאלתי: "איך נותנים אהבה?". כפי הנראה, בהתייחס ל"נודל", מ' ענתה: "כשיושבים עליך, ונותנים לחבק אותך". "מגע", הדגשתי. "כשהיא נותנת לי לחבק אותה", אמרה מ'. "כשהיא מאפשרת לך להתקרב אליה", הוספתי.

הנערה המתוארת כאן, חוותה יחסים ומגע פוגעני במהלך חייה, אשר הובילו אותה לקושי במתן אמון באחר ולפרשנות לקויה של סיטואציות המתייחסות למגע. לו היה מתקיים מגע ישיר בינה וביני בטיפול, היו עלולים גבולות תפקידינו להתערער והייתה סכנה בפגיעה בטיפול. נוכחותה של "נודל", סייעה מאוד לקשר ולאינטימיות בינינו, מבלי לפגוע בגבולות הטיפול ומבלי לאיים או להביאה לפרשנות לקויה בנוגע לקשר שלנו. בתחומי טיפול רגשיים שאינם נעזרים בבעלי חיים, מגע בין מטפל למטופל עלול לעורר מספר סכנות: פרשנות המגע כמיני, ניצול מיני, יצירת תלות במטפל וכיוב'. לעומת זאת, בעלי החיים בטיפול הנעזר בהם, מאפשרים מגע לא שיפוטי, סימבולי, אך עם זאת חם ומכיל, הנעדר את הקשיים שעלול לעורר המגע האנושי.

יתרונות המגע בבעלי החיים בטיפול, נראים ברורים יותר כעת. עם זאת, בניגוד לחומרי היצירה המשמשים את המטפל באומנות או הטקסטים המשמשים את הביבליותרפיסט, יש לזכור, כי בעלי החיים הינם ייצורים בעלי תחושות ורגשות ולא אמצעים חסרי חיים. לפיכך, השמירה על רווחתם חשובה מאין כמוה, וגם לה ישנו ערך ממשי בטיפול הרגשי, זאת כיוון שמעבירה למטופל מסרים של אכפתיות, סובלנות ואחריות. מטופל, אשר נוכח בטיפול מסור ורגיש בבעל החיים על- ידי המטפל, עשוי לחשוב כי גם הוא עצמו מצוי במקום בטוח ומכיל, בדיוק כמו בעל החיים.

לסיכום, ארצה להעביר כמה מסרים חשובים:

1. טיפול נכון בעזרת בעלי חיים אינו שווה ערך ל"פינת ליטוף"! מגע כפוי בבעלי החיים הוא אסור ופוגעני, ועלול להעביר מסרים של החפצה. יש להתחשב בצרכי החיה, להימנע מפגיעה בה ולקדם את רווחתה.
2. גידול חיית מחמד הוא נפלא ומכיל את יתרונות המגע הישיר עם בעל החיים אשר תוארו למעלה, אולם, אינו מחליף את הטיפול הרגשי המתוּוך על-ידי איש מקצוע מוסמך.
3. מטפל רגשי בעזרת בעלי חיים, אשר עבר הכשרה ארוכה ומקצועית, ידע להתאים את בעל החיים הטיפולי למטופל ולמטרות הטיפול שלו. כמו-כן, יכיר את צרכי בעל החיים ואת סימני מצוקתו, וידע לתווך בינו לבין המטופל.

כעת, כל שנותר לי לאחל הוא "ליטוף נעים".

מקורות:

אקרמן, ד. (1998). מסע אל החושים. תל אביב: מטר.

צור, ד. (2003). מגע בטיפול ובעלי חיים. חיות וחברה, גיליון 22.

Bronson, (2000). Self regulation in early childhood. U.S.A.: Guilford Publications.

Freud, S. (1960) The Ego and the Id (J. Strachey, ed. and Trans.). Norton, N.Y. (Original work published 1923).

Spitz, R. (1957) No and Yes. International Universities Press, N.Y.

את הטלפון הסלולארי הראשון שלי, קיבלתי עם כניסתי לצבא. הוא דמה יותר ל"לבנת חבלה" ושימש רק לתקשורת בסיסית עם הבית. הזמנים השתנו מאז, טלפונים חכמים הפכו מוצר נפוץ בקרב ילדים רכים וכבר מזמן שכחו את שימושם הבסיסי הישן – תקשורת. מי היה מאמין שהמכשיר הקטן הזה יהפוך לעולם שלם בכף יד?

אני שומעת, לא פעם משפטים כמו: "העולם מתקדם", "הילדים של היום הם לא הילדים של פעם". האומנם?! כן, העולם מתקדם, הילדה שלי לומדת המון בכוחות עצמה, באמצעות הגלישה באינטרנט והאנגלית שלה מדהימה בזכות זה, ללא ספק. עם זאת, כמה מצליחה להסתכל לי בעיניים כאשר מנהלת עמי שיחה? לא פעם נראה כי עיניה משוטטות להן באופן שלא מבייש מכור קשה לסמים, מה לעשות? הפנים שלי הן לא גירוי צבעוני מתחלף. כמה קשובה היא לדברי? כמה מצליחה להתרכז?

חזרנו ללימודים לא מזמן (גם אני, כיועצת ותרפיסטית במערכת החינוך). כאשר שאלתי את בני הנוער "כיצד ביליתם בחופש?", אלה נמנעו מלהשיב, התעקשתי: "אולי שיחקתם במחשב? באקס בוקס? בסוני? בטלפון הסלולארי? לא יצאתם מהבית? ומה עם חברים?". למראה מבוכתם, יכולתי להשלים בעצמי את התשובות.

"מה?! אנחנו משחקים יחד!", ענו.

ה"יחד" שלהם שונה כל-כך מזה שהכרתי אני כנערה. "יחד" שלא מצריך יציאה מהבית או אירוח חבר. גם אם כבר התאמצו ושהו זה בחברת זה, הרי שכל בילויים יעבור דרך מסנן המסך ועיניהם כמעט ולא יפגשו זו בזו, אם בכלל.

כחומרי בעירה לתקשורת החברתית הלקויה הזו, נכנסים משחקים ממכרים שונים ובראשם צועד ה- "פורטנייט (Fortnite)", המשחק הממכר ביותר עד כה. הפורטנייט ודומיו, גורמים לנו לשאול: "מי זה הילד הזה בכלל?", "למה אני לא מסוגל לדבר איתו יותר?", "איך משחק המחשב מצליח לנהל לנו את החיים?"

אז מה כל כך מושך את ילדינו למשחק הזה? אולי היותו חינמי, אולי הגרפיקה המעולה. מדוע אנו מאפשרים לילדינו לשחק בו? אולי היותו נטול מזוועות כמו במשחקים אחרים (GTA ודומיו). עם זאת, שימו לב,  מדובר במלכודת דבש! בפורטנייט אין צורך בדחיית סיפוקים – "אתה מת? תתחיל מחדש!", ללא עונש, ללא המתנה מיותרת. אין צורך בסבלנות, אין התמודדות עם הפסד ואין רגע אשר דומה לקודמו, כך שבניגוד לחיים האמיתיים, כאן הריגוש אינו פוסק!

ביוני האחרון, ארגון הבריאות העולמי הציג את הרשימה הסופית של מחלות, שייכללו במהדורה ה-11 של מגדיר המחלות הבינלאומי (ICD) , ובין התוספות נמצאת התמכרות ל"גיימינג" (התמכרות למשחקי וידאו).

לא פעם, ההתמכרות של ילדינו ל"גיימינג" ול"מסך" בכלל, מהווה עבורם בריחה מרגשות שליליים ועלולה להצביע על קושי בקשרים הבין אישיים. לעתים היא אף מעידה על חרדה חברתית. המסך, בשונה מהחיים האמתיים, מאפשר לילד לעטות על עצמו מסכת הגנה מזויפת.  הוא נכנס לדמות אחרת לחלוטין, אשר רחוקה מהילד החרד וחסר הביטחון שהוא. תגובותיו נעשות קיצוניות יותר, ובכך למעשה, הוא אינו מתמודד עם פחדיו, חרדתו מתעצמת ועלול למצוא עצמו במצבי דיכאון, עצבנות, אלימות ו/או ניתוק מהסביבה.  

הורים יקרים,
לפניכם 8 סימני אזהרה שריכזתי עבורכם, לזיהוי ראשוני של התמכרות ילדכם:

1. הילד מבלה שעות מול המסך, לא נפגש עם חברים ומפסיק פעילויות קודמות כדי לשחק במשחקי וידאו.
2. הילד השתלט על המחשב/קונסולה ומונע מאחרים שימוש בהם.
3. הילד מתקשה לגלות עניין בתחומים אחרים כאשר אינו משחק במשחקי וידאו (תחומי עניין אחרים כמו: כדורגל, כדורסל, מלאכת יד או "סתם" מפגש חברי "על הברזלים" בשכונה).
4. הילד מתעורר בלילה או נשאר ער עד שעות מאוחרות על-מנת לשחק במשחקי וידאו.
5. ברגעים בהם הילד אינו מבלה מול המסך נראים סימני עצבנות, דכדוך או חרדה.
6. כאשר הילד מתבקש לעזוב את המסך, הוא מגיב בצורה קיצונית: תוקפנית ואף אלימה.
7. ניסיונותיכם כהורים להפחית את שעות המסך גוררים שקרים של הילד.
8. כאשר נפגעה הגעתו הסדירה של הילד לבית הספר ו/או קיימת ירידה בתפקודו או בהישגיו כתלמיד.

ובכלל, אם שגרתו מתערערת מאוד ומתחלפת בשהייה מרובה מול המסך, הגיע הזמן להתעורר!

הנה כמה עצות שלי ל"עזרה ראשונה" בהתמודדות עם התופעה המדאיגה:

1. בדקו עם הילד כמה זמן הוא מבלה מול המסכים ואת סוג הפעילות שלו (משחקי רשת, גלישה בצ'טים, צפייה בסרטונים וכיוב'). תוכלו לנסות לשאול אותו: "מה מעניין אותך?" "במה אתה צופה/משחק במיוחד?" "כמה זמן אתה מקדיש לכל פעילות?"מומלץ אפילו להשתתף עם הילד במשחקים עצמם. עשו זאת בפתיחות, ללא נימה ביקורתית. כך אולי תלמדו יותר על עולמו ותשנו את תגובותיכם כלפי פעילותו.

2. שתפו את הילד בחששות שלכם מהבילוי הממושך שלו מול המסכים. מומלץ להסביר לו את היתרונות והחסרונות של בילוי ממושך במשחקים ואת סכנת ההתמכרות למשחקי הוידאו.
3. הטילו על הילד משימות – פינוי מדיח, טיול עם הכלב, סידור החדר וכדומה. כך יבלה פחות זמן מול המסך ויעסוק בדברים מועילים.
4. הגיעו עם הילד להסכם בנוגע לפעילויות קבועות אותן לא יפסיד והתעקשו עליהן: השתתפות בחוג ספורט/אומנות/נגינה, פעילויות וארוחות משפחתיות, פעילות בתנועת נוער, התנדבות במד"א וכדומה.
5. נסו להסכים עם הילד על הפחתת צריכת המדיה שלו -הפחתת זמן, הגבלת שעות המשחק וכיוב'.
6. מקמו את המחשב/קונסולה במקום מרכזי בבית על-מנת שתוכלו להשגיח על פעילות הילד (שעות, תכנים, קשר עם זרים).
7. בדקו את עצמכם, כמה זמן אתם מבלים מול המסך? כמה אתם קשובים לילדים שלכם? זה הזמן לדוגמה אישית!

הצעות אלה מהוות "עזרה ראשונה" בלבד, אני מזכירה לכם כי קיימים מגוון גורמי סיוע חינמיים ראשוניים לטובת ילדכם, וביניהם: היועצת החינוכית, פסיכולוג ביה"ס, שירותי הרווחה והשירות הפסיכולוגי החינוכי ביישוב.

נכון שהעולם משתנה, אבל בכוחנו להעניק לילדינו עוגן, על-מנת שלא יסחפו בזרם.

בברכת שנה טובה,
הרצוג חופית.

* הכותבת בעלת ניסיון רב בסיוע לילדים ובני נוער עם חשש להתמכרויות.
Animal Assisted Therapy     תרפיה בעזרת בעלי חיים
MA   Educational Counselor    ייעוץ חינוכי
B.Ed   Special Education     חינוך מיוחד רב-גילי